בפסוק נאמר: "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה" (שמות ו', י"ב). משה רבנו עושה כאן קל וחומר: אם בני ישראל, שהיו זקוקים לישועה, לא שמעו לו – כיצד יקשיב לו פרעה, מלך מצרים?

אך יש להקשות: מספר פסוקים קודם לכן נאמר: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו', ט'). כלומר, הסיבה שבני ישראל לא שמעו למשה לא הייתה בגלל פגם במסר שלו, אלא בשל מצבם הקשה והלחץ שבו היו שרויים. אם כן, איך יכול משה להסיק קל וחומר מפרעה, שלא נמצא תחת אותן הנסיבות?

שמעתי פירוש יפה מסבי, רבי יצחק פישר:
המילים "מקוצר רוח" אינן מתייחסות רק לבני ישראל, אלא גם למשה רבנו עצמו. ייתכן שמשה הרגיש קוצר רוח מסוים בעקבות התוצאה המיידית של שליחותו – שהכבידו את השעבוד על העם בפרשה הקודמת. תחושת הכישלון שלו הובילה לכך שדבריו לא נקלטו בלב העם, וזה השפיע גם על המסר לפרעה