לאחר חטא אדם הראשון, הקב"ה שואל אותו:
המין העץ אשר ציויתיך לבלתי אכול ממנו – אכלת?
והאדם משיב: האישה אשר נתת עִמדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל.

חז"ל עומדים על המילה "ואוכל" – מדוע היא נאמרה? הרי כבר נאמר שאכל.
מפרשים מסבירים ש"ואוכל" פירושו ואוכל עוד – כלומר, נכונותו של האדם להמשיך ולחטוא.

עד לחטא, יצר הרע היה מחוץ לאדם, כנחש המפתה מבחוץ.
אך מרגע שאדם אכל מעץ הדעת, היצר הרע נכנס לתוכו והפך לחלק מן הטבע האנושי.
מאותו רגע, האדם כבר אינו באותה מדרגה טהורה שהייתה לו קודם.
הוא נושא בתוכו את המאבק, את הנטייה הפנימית להיכשל שוב.

וזו משמעות דבריו של אדם – "ואוכל", כלומר:
מאותו רגע – היצר בי, ואני חשוף שוב ושוב לניסיונות.

עם זאת, מתוך ההבנה הזו ניתנה גם הבחירה והאפשרות לתיקון.
דווקא כשהרע נמצא בפנים, האדם יכול להתגבר עליו ולזקק את עצמו באמת.