ב“על הניסים” אנחנו אומרים: “רבת את ריבם, דנת את דינם”. בחסידות מסבירים שהמילים האלו מגלות לנו למה החשמונאים זכו לניצחון.

החשמונאים יכלו לומר: זה לא עניין שלנו. זו אונס, מצב כפוי, והתורה לא חייבה אותנו למסור את הנפש במצב כזה. אבל הם לא חיפשו הקלות. הם הרגישו שזה נוגע אליהם ממש. זו לא הייתה בעיה כללית, אלא צרה אישית שלהם.

“רבת את ריבם” – הם לקחו את הריב כריב שלהם.
“דנת את דינם” – הם ראו את הדין והמאבק כחלק מהחיים שלהם, לא משהו שאפשר לעמוד מהצד ולהתעלם ממנו.

וכשאדם מרגיש שהמאבק על התורה והקדושה הוא העניין שלו, לא של מישהו אחר – אז מגיעה סייעתא דשמיא. דווקא מתוך האחריות והאכפתיות הזו, הקב״ה עמד לצידם ונתן להם את הכוח לנצח.

זה מסר חזק גם אלינו: כשלא אומרים “זה לא קשור אליי”, אלא מרגישים אחריות אישית – נפתחים שערים של עזרה משמים.