יריצוהו מן הבור (מא, יד)

מדוע "מריצים" את יוסף, ומה בא הכתוב להדגיש בכך?

הספרנו על הפסוק כותב: "ויריצוהו מן הבור – כדרך כל תשועת ה', שנעשית כמו רגע, כאמרו (ישעיה נ, א) 'כי קרובה ישועתי לבוא'... וכן היה ענין מצרים, כאמרו (שמות יב, לט) 'כי גורשו ממצרים', כאמרם ז"ל, שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ וכו'. וכן אמר לעשות לעתיד, כאמרו (מלאכי ג, א) 'ופתאום יבוא אל היכלו האדון וכו'."

כלומר, מהרגע שנקבע משמים שאדם מסוים ייחלץ מצרתו, דרך הדבר לקרות במהירות רבה, ומבלי להתמהמה.

וכן גם מסביר המהר"ל (בהקדמה לספר "אור חדש") את מה שנאמר במגילת אסתר (ה, ה) "וימהר המלך להביא את המן", וכן נאמר שם (אסתר ו, י) "וימהר המן קח את הלבוש ואת הסוס", ובהמשך נאמר (ו, יד) "עודם מדברים ויבהלו את המן וגו'". מדוע מדגישים הפסוקים את כל ה"מהירות" הזו? כדי לומר, שכל הנעשה במהירות הגדול, מפני כי הוא מן השם יתברך, ואינו תחת המשך הזמן, לשון המהר"ל. ובהמשך מסכם המהר"ל: "ולכך לא היה נעשה ענין המגילה הזאת בזמן נמשך. כי הדבר שהוא בזמן, הוא הטבע ומנהגו של עולם, שנעשה בזמן; אבל דבר שהוא מן השם יתברך, פעל זה נעשה בלא זמן נמשך. כמו שתמצא בכל המגילה שהיה הנם במהירות ובקפיצה...."