בפסוק נאמר: “ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו”.
ולכאורה יש כאן קושי לשוני: אם הוציאו אותו מן המים – היה ראוי שייקרא משוי, ולא משה. הרי משה הוא לשון פועל, מי שמושך אחרים, ולא מי שנמשה בעצמו.

שמעתי תירוץ נפלא בשם הרב החשוב הרב מייק קאשנאו:
דווקא כאן טמונה המהות של משה רבנו. משה אמנם נמשה מן המים, אך בכך נקבע ייעודו בעולם – שמה שעשו לו, הוא יעשה לאחרים.
כיוון שהצילו אותו – תפקידו הוא להציל.
כיוון שמשו אותו מן המים – עליו להיות זה שמושה אחרים.

ואכן כך היה: משה הציל נפשות, קרב את עם ישראל לתורה, והוציא את העם ממצרים – כשם שהוא עצמו הוצא מן היאור.
ולכן שמו אינו משוי, אלא משה – כי מרגע שנמשה, נעשה הוא המושה.