אחד מן השמות של חותן משה הוא יתרו. רש״י מסביר שהשם הזה ניתן לו מפני שזכה שפרשה בתורה תיקרא על שמו – פרשת יתרו.
אבל רש״י מדייק יותר: לא עצם הסיפור נקרא על שמו, אלא דווקא הפסוק “ואתה תחזה”.

והפסוק הזה מגיע בהמשך, כאשר יתרו רואה את משה יושב מן הבוקר ועד הערב ושופט את כל העם. הוא אומר לו:
“לא טוב הדבר אשר אתה עושה… נבול תיבול גם אתה גם העם הזה”. ואז הוא מציע פתרון: למנות שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות – מערכת מסודרת של הנהגה וחלוקת אחריות.

אבל אפשר לשאול: הרי כבר לפני כן יתרו אמר שיש כאן בעיה—שלא הגיוני שמשה עובד לבד כל היום, שזה שוחק אותו ואת העם. אז למה הפרשה נקראת דווקא על שם “ואתה תחזה”, כלומר על החלק של הפתרון, ולא על החלק שבו הוא מצביע על הקושי?

וכאן מתגלה דבר נפלא:
למצוא בעיות – זה לא חכמה גדולה. כל אחד יכול לראות שמשה עובד קשה מדי, שהמצב לא אידיאלי.
אבל החכמה האמיתית היא למצוא פתרון.

הגדולה של יתרו לא הייתה בזה שהוא אמר שיש בעיה, אלא בזה שהוא חשב איך מתקנים אותה. הוא לא הסתפק בביקורת – אלא בנה דרך: סדר, חלוקה, מערכת שתאפשר למשה להמשיך להנהיג בלי לקרוס, ולעם לקבל הנהגה נכונה.

וזה מסר עמוק לחיים שלנו: לא מספיק לזהות מה לא עובד. השאלה האמיתית היא – מה עושים עם זה.
האם אנחנו רק מתלוננים, או שאנחנו מנסים לחשוב איך לשנות, איך לסדר מחדש, איך לבנות פתרון נכון ובריא יותר.