אמור אל הכהנים בני אהרן… לנפש לא יטמא… כי אם לשארו הקרוב אליו, לאמו ולאביו (כא, א)

הפסוק מלמד, שאסור לכהן להיטמא למת, אך כאשר מדובר במתים שהם קרוביו, אמו ואביו וכו׳, להם כן מותר להיטמא.

כך הדין בכהן הדיוט, אך לגבי כהן גדול, ממשיכה התורה דינו חמור יותר מסתתם כהן, ואסור לו להיטמא גם לקרוביו ("לאביו ולאמו לא יטמא וכו׳" – פסוק י״א).

ישנה שאלה ידועה, מדוע כאן בכהן הדיוט הקדים הכתוב בלשונו את אמו לאביו ("לאמו ולאביו") ואילו אצל כהן גדול, הקדים הכתוב אביו לאמו ("לאביו ולאמו לא יטמא")?

האבן עזרא כותב כאן ביחס לכהן הדיוט, "וטעם שהזכיר אמו קודם האב, כי הזכר חיו יותר מהנקבה ברוב". כלומר, האב בדרך כלל חי יותר מהאם (כך מניח האבן עזרא, שהזכר חי יותר), ולכן מבחינת סדר הזמנים, ההתעסקות בקבורת האם קודמת, ולפיכך הקדים אמו לאביו. וכך מבואר גם ברמב״ן.

אך כבר הקשו על כך רבים, אם כן מדוע רק בכהן הדיוט הוקדמה האם לאב, ואילו בכהן גדול הקדים אביו לאמו ("לאביו ולאמו לא יטמא")?

על דרך הפשט אפשר לתרץ את כוונת האבן עזרא והרמב״ן, שרק בכהן הדיוט, שבו הדין הוא שכן נטמא ומתעסק בקבורה, ראתה התורה לנכון להקדים אמו לאביו, כי כאמור מתעסק בקבורתה קודם. אך בכהן גדול, הרי אסור לו להיטמא, ונמצא שאינו מתעסק בקבורה, ולגבי השלילה, יש פחות חשיבות לסדר, כי הרי בכל מקרה אינו מיטמא לא לו ולא להן.

ראיתי ביאור בפרשה (הרב בידרמן), בגיליון תשפ״ב, שמיישב כך:

ידועים דברי הגמרא במסכת ראש השנה דף י׳, שנגזר על רבה ואביי למות בהיותם בחורים (כי היו מבית עלי, שנגזר עליהם למות בבחרותם), אך בפועל הם לא מתו בבחרותם, אלא רבה בגיל ארבעים ואביי בגיל שישים. ומדוע זכה אביי להאריך ימים יותר מרבה? עונה על כך הגמרא, שרבה עסק בתורה, ואילו אביי עסק בתורה ובגמילות חסדים. ונמצא שגמילות חסדים ופעילות לטובת האחרים, מאריכים ימיו של אדם ביחס למה שנקצב לו מראש. והנה, אמותיהם של כהנים גדולים, היו כל ימיהן עוסקות בגמילות חסדים, כדברי הגמרא הידועים במסכת מכות דף י״א, שהיו מספקות אוכל ומזון לאנשים הגולים לעיר מקלט. אם כן, מובן גם כאן, מדוע בכהן גדול משתנה הסדר, כי גמילות החסדים מאריכה את ימי חיי האם.