"יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי".

משה מדמה את דברי התורה גם למטר וגם לטל.

יש כאן רעיון יפה: כשגשם יורד, לא תמיד רואים מיד את התוצאה. האדמה עדיין נראית אותה אדמה. אבל המים נכנסים פנימה, מחלחלים, ורק לאחר זמן מתחילים לראות את הצמיחה.

כך גם דברי תורה וחינוך.

לפעמים אדם שומע דבר תורה, מקבל על עצמו משהו קטן, או הורה אומר לילד שוב ושוב מילה טובה, מלמד אותו ברכה, תפילה או מידה טובה — ולא תמיד רואים מיד שמשהו השתנה.

אפשר אפילו לחשוב: האם זה בכלל נכנס?

אומרת לנו התורה: כן. הדברים מחלחלים.

ולכן משה ממשיך ואומר: "תזל כטל אמרתי". הטל אפילו עדין יותר מהגשם. הוא לא מגיע ברעש ובסערה. בשקט, טיפה אחר טיפה, הוא נותן חיות לצמחים.

לפעמים דווקא הדברים הקטנים שאנחנו עושים בעקביות הם אלה שבונים אותנו: עוד ברכה בכוונה, עוד ויתור קטן, עוד מילה טובה, עוד כמה דקות של לימוד.

אנחנו לא צריכים לראות את הפירות מיד.

התפקיד שלנו הוא להמשיך להשקות.

ובעזרת ה', כשמגיע הזמן הנכון, פתאום מגלים שכל אותן טיפות קטנות הצמיחו משהו גדול.