ויעתר יצחק לנוכח אשתו כי עקרה היא

וע הקדים יצחק את התפילה לברכה?מד

בפרשת השבוע נאמר: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו".

על הפסוק הזה מקשה רבינו בחיי שאלה מעניינת: לכאורה, סדר הדברים בפסוק אינו מובן. התורה מספרת תחילה שיצחק התפלל לה', ורק לאחר מכן מסבירה את הסיבה לתפילתו – "כי עקרה היא".

הרי לכאורה היה מתאים יותר לכתוב קודם שרבקה הייתה עקרה, ורק אחר כך לספר שיצחק התפלל עליה. מדוע שינתה התורה את הסדר?

רבינו בחיי מבאר שיש כאן יסוד גדול וחשוב בכוחה של התפילה.

אנחנו רגילים לחשוב שכאשר יש לאדם קושי או צרה, הוא פונה לקב"ה ומתפלל שיושיע אותו. כלומר, הצרה היא הסיבה שבגללה האדם מתפלל.

אבל רבינו בחיי מלמד אותנו שלפעמים הסדר הוא בדיוק הפוך.

הקב"ה רוצה לשמוע את תפילותיהם של הצדיקים, ולכן הוא מביא עליהם מצב של קושי, כדי שמתוך אותו קושי יתעוררו להתפלל אליו.

וזה מה שמלמד אותנו הפסוק: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא". התורה מקדימה את תפילתו של יצחק לעקרותה של רבקה, כדי ללמד שעיקר המטרה הייתה התפילה עצמה. לא רק שיצחק התפלל משום שרבקה הייתה עקרה, אלא שעקרותה של רבקה הייתה כדי שיצחק יתפלל.

וכך גם מבואר בדברי חז"ל, שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים.

מכאן אנחנו יכולים ללמוד יסוד גדול לחיים. לפעמים אדם נתקל בקושי מסוים, והוא חושב שכל מטרת התפילה היא רק לפתור את הבעיה. אבל ייתכן שהקב"ה הביא עליו את הקושי דווקא כדי לקרב אותו אליו, כדי שיפנה אליו וירבה בתפילה.

נמצא שהתפילה אינה רק אמצעי להשגת הישועה, אלא היא עצמה מטרה חשובה – לחזק את הקשר שלנו עם הקב"ה.

שנזכה תמיד להתקרב לקב"ה מתוך תפילה, ושיתקבלו כל תפילותינו לרצון.

שבת שלום ומבורך!