שבני ישראל היו במצב נורא – מצרים רודף אחריהם להרוג אותם ואין להם לאן ללכת, וכשלפניהם נ ים סוף, אמר להם השם: "מה תצעק, אילי? דבר אל בני ישראל, ויסעו."
האור החיים הקדוש תוהה: למה שלא יצעקו ויתפללו? הרי הם בעת צרה, וזה מה שיהודי עושה כאשר הוא נמצא בעת צרה.
ואי אפשר לומר שהים כבר נבקע, שכן כתוב לאחר מכן: "ואתה הרם את מטך, ונטה את ידך על הים, ובקעו, ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה." עוד שואל האור החיים: מה השם אומר להם "דבר אל בני ישראל, ויסעו" – הרי הים עדיין לא הובקע, ואיך הם יסעו?

מסביר האור החיים הקדוש שבני ישראל, מצד הדין, לא היו ראויים לכזה נס והיו זקוקים לרחמים, והתפילות של משה ובני ישראל לא הספיקו כדי להעביר את מידת הדין לרחמים. אך הקב"ה רצה להציל את עם ישראל, ולכן אמר למשה – שלא הזמן להעריך בתפילה, לשון רש"י, התפילה לא תעזור; בני ישראל צריכים מעשים טובים של ביטחון בקב"ה, אשר בביטחונם בו יקבלו את הזכות לעבור את הים.
וזה מה שאומר הקב"ה למשה: "דבר אל בני ישראל, ויסעו" – גם אם אין להם ללכת, כי הים עוד לא בקע; אך תלכו במים, ותבטחו בהקב"ה, וזה יביא לכם את הזכות שהים יבקע.

וזהו המדרש: נחשון בן עמינדב הלף בים עד שאמר, "הגעו מים עד נפש" – כלומר, אני בוטח בהשם, אפילו כשנראה שאם אני אמשיך, אני ימות; אך הביטחון הזה הוא מה שבקע את הים לעם ישראל.
רואים מזה שהבטחון בהשם יתברך, שהוא יעשה לנו את הדבר הנכון בשבילנו – הוא עצמו יביא לנו את מה שאנחנו צריכים.

הלוואי ונזכה להשים את כל בטחוננו בהשם יתברך.
  שבת שלום ומבורך.