מסופר על אחד הרבנים החסידיים של הדור הקודם, שהיה לו שמש אחד שממש שימש אותו בכל דבר – ממש יד ימינו. כל דבר שהרב ביקש ממנו – הוא היה עושה מיד.

פעם אחת הרב ביקש ממנו לעשות דבר מסוים, שהשמש ממש לא הבין – מה זה? למה? מה פשר הבקשה הזאת?
זה נראה לו דבר מוזר, ולכן הוא חשב לעצמו: כנראה זו טעות או משהו דומה – ולא עשה את מה שהתבקש.

אחר כך הגיע לרב, והרב שאל אותו אם עשה את מה שביקש ממנו.
השמש ענה שלא – כי זה לא היה מובן לו.
ענה לו הרב: אתה לא עושה את מה שאני אומר לך לעשות.

תמה השמש: למה? הרי אני כבר עשרות שנים משמש אותך בכל כוחי! איך אתה אומר שאני לא עושה את מה שאתה אומר?

אמר לו הרב: כך כותב האור החיים הקדוש בפרשת חוקת, בפסוק "זאת חוקת התורה".
כולם שואלים: למה כתוב "חוקת התורה"? הרי מדובר רק על מצוות פרה אדומה! למה זה נקרא חוקה של כל התורה?

מסביר האור החיים הקדוש, שעל ידי זה שאדם מקיים גם את החוקים שאין לו בהם הבנה, והוא עושה אותם רק כי הקדוש ברוך הוא ציווה – הוא מגלה שגם את שאר המצוות שהוא עושה מתוך הבנה – הוא בעצם עושה כי ה' ציווה ולא בגלל שהוא מבין.

לכן זה נקרא "חוקת התורה" – כי המצווה הזאת שאין בה הסבר, מגלה לנו את הסיבה האמיתית לכל המצוות: לא בגלל השכל, אלא בגלל הציווי.

אמר לו הרב: עד עכשיו חשבתי שאתה עושה את כל מה שאני מבקש כי אני ביקשתי.
עכשיו אני רואה שאתה עושה רק מה שאתה מבין – ולא בגלל שאני אמרתי.

הלוואי שנזכה לעשות הכול מתוך הבנה שזו רצון ה'.