פרשת השבוע פותחת במילים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה..." – ואלו, מסביר רש"י, הם דברי תוכחה. משה מזכיר לעם ישראל את כל המקומות שבהם חטאו במהלך מסעם במדבר. אך במקום להוכיח אותם ישירות, הוא עושה זאת בעדינות וברמזים – מזכיר את המקומות, ואתם תבינו לבד.

הדרך הזו מלמדת אותנו הרבה: כשמוכיחים אדם מתוך כבוד ואהבה, ולא מתוך האשמה או כעס – גדלים הסיכויים שהוא יקבל ויפנים את הדברים.

אבל יש כאן עומק נוסף, שלא תמיד שמים לב אליו. התורה מדגישה שדברי התוכחה נאמרו "בעבר הירדן" – כלומר, לא במדבר, אלא מחוץ לו, אחרי שכבר כבשו חלקים מהארץ. דווקא כשעם ישראל הגיע למקום רגוע יותר, אחרי ניצחונות ותקופה של יציבות, אז משה בחר לומר את דברי התוכחה.

למה דווקא אז? כי התורה רוצה ללמד אותנו עיקרון חשוב: אם אתה רוצה להעיר למישהו, לחנך, להשפיע – תבחר את הרגע הנכון. לא כשאדם בלחץ, מתוסכל, או בעיצומו של משבר, אלא דווקא כשהוא נמצא במקום של שקט, של יציבות. אז ליבו פתוח יותר, ואז התוכחה יכולה באמת לגעת ולהיכנס.

זה מסר עצום לחיים. לא רק למנהיגים – לכל אחד ואחת מאיתנו. לפעמים אנחנו מרגישים צורך להעיר, לתקן, ללמד – ילד, בן זוג, חברה, קולגה. אבל גם אם אנחנו צודקים בתוכן – אם הזמן לא מתאים, הדברים לא ייקלטו, וייתכן שאף יגרמו לפגיעה.

אז נלמד ממשה רבנו: תבחר את המילים בקפידה, תאמר אותן בעדינות, ויותר מהכול – תדע מתי לומר.

שבת שלום, שנזכה לתקשורת נעימה ונכונה, ולמילים שמביאות חיבור, הבנה וצמיחה.

Ask ChatGPT