בפסוק יעקב אבינו מבקש: “ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש”.
ולכאורה קשה — הרי “לחם” הוא ממילא “לאכול”, ו“בגד” הוא ודאי “ללבוש”. אם כן, מה מוסיפות שתי המילים הללו? הרי אין בתורה אפילו אות מיותרת.

שמעתי פעם ביאור נפלא:
ישנם אנשים שיש להם שפע — אוכל בשפע, ובגדים בשפע — אבל חסר להם הכלי לקבל את השפע. אדם שאינו בריא, גם אם יש לו ארון מלא בגדים, ייתכן שהוא נאלץ ללבוש בגדי בית-החולים. וכך גם באוכל: אדם שאין לו תיאבון, או שקשה לו לאכול, גם אם השולחן מלא — אין לו באמת “לחם לאכול”.

לכן יעקב מבקש לא רק את קיומם של הלחם והבגד, אלא את היכולת להשתמש בהם, להיות כלי ראוי לקבל את כל הטוב שהקב״ה שולח.
לא רק לחם — אלא לחם לאכול.
לא רק בגד — אלא בגד ללבוש.

ויהי רצון שנזכה תמיד לשפע גדול מלמעלה, ומתוך בריאות וכוחות להיות כלים מתאימים לקבל את כל הטוב שהקב״ה נותן.