ועתה, שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים...
אפרים ומנשה, כראובן ושמעון יהיו לי (מח, ה)

ויעקב אומר ליוסף – שני בניך, אפרים ומנשה, יהיו עבורי כבני שלי, ראובן ושמעון.

לשם מה מאריך יעקב ומתאר "שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים", ואינו אומר בצורה פשוטה "שני בניך אפרים ומנשה"? וכיצד בכלל קשורה לכאן העובדה שנולדו בארץ מצרים?

הרב יעקב קמינצקי, בספרו "אמת ליעקב", מפרש כך:
דווקא משום שאפרים ומנשה גדלו וחונכו בארץ נכר, ומתחת הסכנה הרוחנית שבכך, הרגיש יעקב צורך לקרב אותם ולהחשיבם כחלק מהשבטים. לכן מדגיש יעקב "שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים" – זוהי הסיבה לכך שאני מקרב אותם קרבה יתרה.

ועוד הוא מוסיף, שכבר יש טעם להקדמת אפרים לפני מנשה; כי אפרים היה נתון יותר לסכנה זו של ההשפעות התרבותיות המצריות, שהרי הוא נולד מאוחר יותר, בזמן שהרוח הטומאה היטב במצרים. וראיה לכך הוא שמו – שמשמעותו הוא "הפרני אלקים בארץ עניי" (פרשת מקץ). יתרה מזו, השם אפרים מכיל את כל דרכי השמות המצריים (פרעה, פוטיפר, פוטיפרע), לעומתו היה קשור יותר למקור ולהשראה, הקדוש ושימש כמתורגמן ומליץ בין יוסף לבין אחיו, ולכן קרוב יעקב אליו במיוחד.