ואלה המשפטים (כא, א)

כותב על כך רש"י : "ואלה, מוסיף על הראשונים; מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני". כלומר, מוי"ו החיבור שלפני המילה "אלה", אנו למדים, שכשם שהדברים שבסוף הפרשה הקודמת נאמרו בסיני, כך גם המשפטים שבפרשה זו נאמרו בסיני[1].

ומחדד את הדברים בעל חידושי הרי"ם, כך (וכך מבואר גם בפירוש "אזנים לתורה" לרב סורוצקין): פרשת משפטים עוסקת בחלק ה"משפטי", שהוא החלק השכלי שבתורה; ולכן ראתה התורה להדגיש ביחס לפרשה זו, שלמרות שהוא מבטאת את החלק השכלי, מקורה אינו בהיגיון בעלמא, אלא גם דברים אלה יסודם בסיני מפי הקב"ה. וזהו "מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני".

ובכך מיישב חידושי הרי"ם שאלה על רש"י בהמשך: על המילים "אשר תשים לפניהם" מבאר רש"י, "לא תעלה על דעתך לומר, אשנה להם הפרק וההלכה...ואיני מטריח עצמי להבין טעמי הדבר ופירושו" (דהיינו, אומר הקב"ה למשה, שלא יחשוב בלבו ללמד את בני ישראל את המצוות לבד, ללא טעמיהם, אלא עליו לומר להם את הטעם); ולכאורה, איזו הוה אמינא הייתה למשה למנוע מבני ישראל את ידיעת הטעמים, ומדוע בכלל היה מעלה בדעתו לחשוב כך?

ולפי האמור לעיל, העניין מובן היטב – משה העלה בדעתו, שאולי בחלק זה של ה"משפטי" שבתורה, עדיף ללמד את הטעמים, כי עיסוק בטעם מדגיש את החלק השכלי וההגיוני, והדבר עלול לחזק את הטעות, שמקור הדברים בהיגיון ולא בציווי מסיני. לכן הוצרך הקב"ה לומר למשה, שבכל זאת כן ילמדם את הטעמים.