בתחילת חודש ניסן אנו קוראים את פרשת הנשיאים. התורה מתארת איך נשיאי השבטים הביאו את קורבנותיהם לחנוכת המזבח. כל יום הגיע נשיא אחר והקריב את קורבנו.

מה שמעניין הוא – שכל הנשיאים הביאו בדיוק את אותו קורבן. אותם פרטים, אותה רשימה – אבל התורה חוזרת ומפרטת כל אחד בנפרד, כאילו זה משהו חדש לגמרי.

למה התורה לא קיצרה ואמרה שכולם הביאו אותו דבר?

אלא ללמד אותנו יסוד חשוב:

גם אם מבחוץ זה נראה אותו דבר – אצל כל אחד זה עולם שלם. כל נשיא הביא את הקורבן שלו עם הכוונה שלו, עם הלב שלו, עם הדרך שלו בעבודת ה'.

הקב"ה לא מסתכל רק על המעשה – אלא על האדם שמאחוריו.