השבת שלפני חג הפסח נקראת "שבת הגדול". חז"ל מסבירים שהשם הזה ניתן על שם נס גדול שקרה לעם ישראל בשבת זו.

ארבעה ימים לפני הקרבת קרבן פסח, כלומר בי' בניסן, ציווה הקב"ה את עם ישראל לקחת שה (כבש) ולהכין אותו לקרבן. באותה שנה, כמו השנה שלנו, י' בניסן חל בשבת – ולכן עם ישראל לקחו את השה בשבת לעיני המצרים.

העניין הזה היה חריג מאוד: השה היה העבודה הזרה של מצרים. המצרים היו עובדים אותו ומייחסים לו קדושה. למרות זאת, בני ישראל לקחו את השה, קשרו אותו והצהירו שהם עומדים לשחוט אותו כקרבן לה'. ובכל זאת – המצרים לא פגעו בהם, לא התנגדו ולא עשו דבר. זהו הנס שעליו נקראת השבת – "שבת הגדול".

אבל צריך להבין: מה כל כך מיוחד בנס הזה? הרי נכון שזה נס שלא קרה להם כלום, אבל למה דווקא זה נקרא "נס גדול"?

אפשר להסביר שיש כאן עומק הרבה יותר גדול.

חז"ל דורשים על הפסוק: "משכו וקחו לכם צאן" – "משכו ידיכם מעבודה זרה". כלומר, לא מדובר רק בפעולה טכנית של לקחת שה לקרבן, אלא בתהליך פנימי עמוק של עם ישראל – ניתוק מוחלט מהעבודה הזרה.

עם ישראל לא רק לקחו את האליל של מצרים – הם הראו שהם כבר לא שייכים לעולם הזה בכלל. הם לוקחים את מה שהמצרים מחשיבים כאלוהות, ומקריבים אותו לה'. זה ביטוי חזק לכך שכל מה שקיים בעולם – גם מה שנראה כל כך חזק ו"אלוהי" בעיני אחרים – הוא בעצם חלק מרצון ה'.

זה ה"נס הגדול": לא רק שהמצרים לא פגעו בהם, אלא שעם ישראל הצליחו להשתחרר מבחינה רוחנית, להתנתק מהשפעת מצרים ולהתחיל לראות את המציאות בעיניים של אמונה – שהכל מאת ה'. זו תחילתה של הגאולה האמיתית – לא רק יציאה פיזית ממצרים, אלא יציאה פנימית, רוחנית.

בנוסף לכך, מסבירים חז"ל יסוד חשוב מאוד: מדוע נצטוו ישראל דווקא במצוות קרבן פסח לפני יציאת מצרים?

הרי הקב"ה כבר הבטיח לאברהם אבינו שעם ישראל ייגאל. אך בפועל, עם ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה, ובעבודה זרה, ולא היו בידיהם מצוות שיזכו אותם לגאולה.

מה עשה הקב"ה? נתן להם מצווה – קרבן פסח. וציווה עליהם: "משכו וקחו לכם צאן" – למשוך את עצמם מהעבודה הזרה, ולקיים מצווה בפועל.

בכך נתן להם הקב"ה זכות. על ידי מצווה זו, עם ישראל התחילו להתרומם, לצאת מהטומאה של מצרים, ולהיות ראויים לגאולה.

יוצא שקרבן פסח לא היה רק הכנה טכנית ליציאה, אלא התחלה של שינוי עמוק – מעבר מחיים של טומאה ועבודה זרה, לחיים של מצוות וקשר עם ה'.

וזה משלים את הרעיון של שבת הגדול: הגדולה האמיתית הייתה לא רק בנס החיצוני, אלא במה שקרה בתוך עם ישראל – שהם התחילו להשתנות, להתקרב לה', ולהיות ראויים להיגאל.

Shabbat HaGadol

The Shabbat before Pesach is called Shabbat HaGadol – “the Great Shabbat.” Our Sages explain that this name comes from a great miracle that occurred on this day.

Four days before the Korban Pesach was brought, on the 10th of Nissan, Hashem commanded Bnei Yisrael to take a lamb and prepare it for the offering. That year, just like this year, the 10th of Nissan fell on Shabbat – so the Jewish people took the lambs on Shabbat, in full view of the Egyptians.

This was something very unusual: the lamb was considered an object of idol worship in Egypt. The Egyptians viewed it as sacred. Yet Bnei Yisrael took the lamb, tied it up, and openly declared that they were going to slaughter it as a sacrifice to Hashem. And still – the Egyptians did not harm them, and did nothing. This is the miracle for which the Shabbat is called “great.”

But we need to understand: what is so unique about this miracle? Why is this considered such a great miracle?

The explanation is that there is a much deeper idea here.

Chazal interpret the verse: "משכו וקחו לכם צאן" – “draw yourselves away from idol worship.” This was not just a technical action of taking a lamb, but a deep inner process within Bnei Yisrael – a complete detachment from idolatry.

Bnei Yisrael didn’t just take the Egyptians’ idol – they showed that they no longer belonged to that world at all. They took what Egypt considered divine, and offered it to Hashem. This expresses a powerful idea: everything in this world – even what others see as powerful or “godly” – is ultimately part of Hashem’s will.

This is the true “great miracle”: not only that the Egyptians did not harm them, but that Bnei Yisrael were able to free themselves spiritually, detach from the influence of Egypt, and begin to see reality through emunah – that everything comes from Hashem. This was the beginning of the true redemption – not just a physical exit from Egypt, but a spiritual one.

In addition, the Sages explain an important point: why were Bnei Yisrael commanded specifically with the mitzvah of the Korban Pesach before leaving Egypt?

After all, Hashem had already promised Abraham that the Jewish people would be redeemed. However, Bnei Yisrael were deeply immersed in impurity and idolatry, and had no mitzvot to merit redemption.

What did Hashem do? He gave them a mitzvah – the Korban Pesach. He commanded them: "משכו וקחו לכם צאן" – to draw themselves away from idolatry and perform a mitzvah.

Through this mitzvah, Hashem gave them merit. By fulfilling it, Bnei Yisrael began to rise, to leave the impurity of Egypt, and to become worthy of redemption.

It turns out that the Korban Pesach was not just a preparation for leaving Egypt, but the beginning of a deep transformation – from a life of impurity and idolatry to a life of mitzvot and connection to Hashem.

And this completes the idea of Shabbat HaGadol: the true greatness was not only in the external miracle, but in what happened within Bnei Yisrael – that they began to change, draw closer to Hashem, and become worthy of redemption.