אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא (לב, לט)

כידוע, מהמילים "אני אמית ואחיה" למדו חז"ל מקור לתחיית המתים לעתיד לבוא.

רבינו בחיי בפירושו לפרשה זו, דן בשאלה עתיקה, מדוע עניין זה של תחיית המתים נכתב רק ברמז, ולא בצורה מפורשת וגלויה: "ידוע כי רבים יתמהו וישאלו, למה לא נזכר ענין תחיית המתים בתורה בפירוש, כיון שהוא עיקר גדול ופנה גדולה בתורה? וכמה פרשיות התורה יאריך בהן הכתוב ויכפול אותן ואין בהן צורך כל כך, ואם כן למה יקצר הכתוב בענין הזה ויסתור עיקר גדול לרמז מועט?"

עונה על כך רבינו בחיי ביסוד כללי, שאותו הוא מוכיח מכמה מקומות: דרך התורה היא שככל שהדבר נעלם יותר, כך התורה מקצרת יותר בהתייחסותה אליו.

וראיה לדבר: בתיאור בריאת העולם בספר בראשית, בריאתו של האור מתוארת במילים ספורות בלבד, ואילו בריאת האילנות והצמחים וכד' מתוארת באריכות יתרה. וההסבר להבדל זה הוא כאמור לעיל – בריאת האור היא דבר נסתר ונעלם ולכן קיצרה בו התורה, ואילו יצירת הצמחים היא דבר מובן יותר לשכלנו והבנתנו ["וכן תמצא במעשה בראשית, שקצר בענין האור הראשון והאריך ביום שלישי בבריאת האילנות והצמחים"].

והדבר חוזר על עצמו גם בתהילים, במזמור קד (המוכר לכל "ברכי נפשי"): כשדוד משבח את הקב"ה ומתאר את העולם ובריאתו, הוא מזכיר את האור ואת המים העליונים בקצרה ממש, ואילו שאר תופעות הטבע הגלויות, מתוארים באריכות רבה [כפי שמוסיף רבינו בחיי – "וכן תמצא בדוד עליו השלום, שאחד הדרך הזה, ודבר מן האור בקצרה. הוא שאמר (תהלים קד) עוטה אור כשלמהו, וקצר גם כן במים העליונים, והאריך במים התחתונים. קצר במים העליונים, הוא שאמר (שם) 'המקרה במים עליותיו'... והאריך במים התחתונים, הוא שאמר שם 'תהום כלבוש כסיתו, על הרים יעמדו מים, מן גערתך ינוסון וגו' יעלו הרים וגו' גבול שמת בל יעבורון וגו' המשלח מעינים בנחלים וגו'"].

וכך גם כאן: דברים כגון עולם הבא ותחיית המתים, שהם דברים נעלמים ונסתרים, קיצרה בהם התורה בהתאם לדרכה הכללית ["ותשובת הדבר הוא הענין שכתבתי לך פעמים, כי דרך התורה לקצר בענינים הנעלמים, וכל מה שהוא נעלם יותר יקצר בו הכתוב יותר, ואין הדבור בו אלא ברמז ובקצרה"].